הפרשה שלנו – וישלח

Bookmark and Share
26 נובמבר, 2015 |

האם אנחנו אוהבות את פנינו? את הזמן הניבט בהן? את התזכורת על מה שעשינו ולא עשינו? הפרשה שלנו לשבת וישלח



לזכר

 

 

יקירותיי,

 

התחלנו השבוע הכנות לסדרות אליהן נצא בעז"ה בשבוע הבא (עין צורים לצפון ומשואות לנגב).

ביום הפתוח בנות גדשו את המכינה והתחלנו בגיוס כספים לבניין החדש.

מזל טוב להילה ממחזור ו' לרגל נישואיה ודרך צלחה! ומזל טוב לעתירת ושילה להולדת נעם יונתן,

 

שבת שלום,

יפית

 

 

"פנים אל מול פנים פגישה באמצע החיים" (יעקב גלעד)

יפית קליימר

 

 

הפנומנולוגיה (חקר התופעות) של המילה 'פנים' בהגות היהודית היא מרתקת. מפניו של האלוהים בתנ"ך ועד הבנת פני האדם בקבלה ובפילוסופיה.

האם אנחנו אוהבים את פנינו? את הזמן הניבט בהן? את התזכורת על מה שעשינו ולא עשינו? אם לא – אין לאן לברוח ואם אנחנו דווקא אוהבים את בבואתנו, חושדים בנו בנרקיסיזם, עיסוק מוגזם בעצמנו. אז להסתכל או לא להסתכל לעצמנו בעיניים?

כאשר פרסאוס יוצא להרוג את מדוזה בעלת המבט הממית הוא משתמש במגנו כראי ומסתכל בהשתקפות של מדוזה וכך יכול לה. מה נטרלה ההסתכלות דרך הראי? הרי ראה בדיוק את שהיה רואה ללא המראה.

נכון שכך עקף את קללת ההסתכלות בה ממש, אולם דבר נוסף יש כאן לעניות דעתי. דרך המגן/הראי רואה פרסאוס לא רק את מדוזה אלא גם את עצמו(!), ודיוקנותיהם מצטלבים זה בזו. אז מה? כדי להילחם בפחד עצמו, המשתק והממית, כדי להסתכל לו בעיניים עלינו להיות מסוגלים לפגוש את מבט עינינו ואת הפחד שהוא משקף. כי הפחד הוא בתוכנו ולא מחוצה לנו.

 

יעקב יוצא לפגישה עם עשו מתוך מקום של פחד משתק. הפרשה כולה משחקת עם ריבוי פנים של השורש פ.נ.ה. הפרשה פותחת במילים: "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו". הוא לא רוצה להגיע לרגע המפגש. בדמיונו קורה הנורא מכל במפגש פנים אל פנים עם אחיו. הוא בונה סביבו מחסומים שיגנו עליו ולא יאלצו אותו להסתכל בפניו של עשו: "הנה עבדך יעקב אחרינו, כי אמר, אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני". איזה עיסוק עם הפנים! כמה יראה מהפנים האחרות!

ובלילה המאבק עם המלאך והניצחון, שבעקבותיו מקבל יעקב שם נוסף: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל". ויעקב קורא למקום: פניאל(בכתיב) "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים  ותינצל נפשי".

המאבק עם המלאך החזיר ליעקב את בטחונו העצמי! הוא הסתכל לפחד בעיניים ויכול לו. ואם לפי המדרש המלאך היה שרו של עשו, הרי שזה מפגש הראי של יעקב שאפשר לו את המפגש הממשי עם עשו עצמו. ועוד יש כאן: ההסתכלות בפני עשו היא הסתכלות בפניו שלו. הרי תאומים הם. השוני היחיד שהכתוב מדגיש הוא שערו של עשו. הייתכן שהיו תאומים זהים? הייתכן שההתמודדות עם המלאך היא ההתמודדות עם הפנים שלו עצמו? עם הפחד שאולי גם בו פנים "עשוויות"? אותן יעקב מדחיק ואיתן צריך להתמודד?

אמנם יעקב יוצא פגוע פיזית, אך זהו מחיר שכרו – בתזכורת היומיומית במפגש ובניצחונו. רוחו ונפשו מתחזקות. כעת הוא יכול לשים עצמו ופניו לפני מחנהו, והמפגש עם אחיו הוא אפילו סמפטי ומרגש עד כדי שיעקב מתוודה בפשטות בפני עשו ש: "ראיתי פניך כראות פני אלוהים". לא בטוח שעשו מבין על מה הוא מדבר, אבל ליעקב זה מובן מאד וכן גם לנו. אני כבר לא פוחד מראות פניך. אני גם לא מפחד מראות פני המשתקפות בפניך ואני גם לא מפחד שמא אני זה לא אני אלא אתה.

לקאן, הפסיכואנליטיקן, מגדיר כ"שלב המראה" את הבסיס לעיצוב האני בהתפתחות נפש הילד. שלב בו הילד נעמד מול מראה בפעם הראשונה ורואה את פניו. מצד אחד הוא מרותק, ומצד שני מרגיש מאוים מהדמות הניבטת אליו. כאן נכנס, בהתפתחות נורמאלית המבוגר האחראי המתווך לו את החוויה ומחזק את דימויו העצמי ומנרמל את הבלבול על יד שימוש במילים ובסמלים!

זוהי בדיוק החוויה שמעביר הקב"ה את יעקב במאבק עם המלאך. יעקב מתבגר. מסוגל להדוף את הצעותיו של עשו לחיים משותפים. אמנם אנשים אחים אנו ופנינו דומות, אך פנינו משתמעות לשני פנים. וההסמלה היא שמו החדש, ישראל. בשם זה חבויה לא רק האפשרות לניצחון הרוח על החומר, האני על הדמיוני, והטוב על הרע, בבחינת הכוח – "שריתי עם אלוהים ואנשים ואוכל". אלא גם האפשרות המרגשת לעזוב את העקמומיות שב"יעקביות". לעזוב את דרך העקיבה ולעבור לדרך ישרה עם האל, ישר-אל, לממש את דברי הנביא ישעיהו: "והיה העקוב למישור" – והיה יעקב לישראל.

בהמשך יגלה יעקב שפניה של שכם איומות הרבה יותר מפניו של אחיו. האם יוכל יעקב/ישראל ל'פני' העיר? על כך בפנים המרתקות של הפרשיות הבאות.

 

 

מבט במראה הפנימית

לאט לאט הסכנו שנינו,

ז'ואנה, לאיטיות הזאת שלך ברדתך

מהמכונית משעינה את קביך,

ועלבון צופרי המכוניות האדיש, הדוחק מאחור.

נוכחותך מרעיפה עלי אושר,

חיוכו של גופך כה רחוק

מאמות המידה של היופי;

היופי ההוא המיגע והמנוכר.

המרתי אותו לטובת

רכות מאירה שהטביעה

התבונה הפגועה בפניך.

וכשאני נועץ מבט במראה הפנימית

של המכונית נבטות אלי עינים שאיני מכיר,

שהרי קורנת מהן האהבה

שהשאירו מבטיך והאור והצל

של כל אשר ראו עיני,

והשלווה שעודני שואב מאטיותך

שאני נושאה במו קרבי

שפע זה כה נגדש וגואה על גדותיו

שאני שוכח שעיני הן המביטות בי מהמראה.

 

ז'ואן מרגריט

 

 

הדר מולא

והנה הפנים היפות שלנו: הדר מולא עונה על שאלון 'אחת משלנו' > לחצו על התמונה

 

 

הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו, והישארי מעודכנת בכל מה שקורה בצהלי

האם את באמת מוכנה?
לפני צבא? לחצי כאן לשירות משמעותי
שו"ת
  • האם מותר לי לאכול ביום חול אוכל שנסע בשבת? מותר
  • האם המשפחה שלי מוציאה אותי בבדיקת חמץ? עלייך לבדוק חמץ בחדר שלך בצבא.
  • האם אפשר לצרף קראי למניין? הרב עובדיה פוסק שהם יהודים אז בגדול כן.
  • פספסתי מנחה, אפשר להתפלל תשלומין בערבית? תמיד אפשר תפילה נוספת כ"תפילת נדבה".
  • האם אפשר להשתתף בלו"ז הצבאי (שיעורי נשק) בט' באב? כן
  • בגלל אילוצי לו"ז לא נקבל ארוחה בשרית בפורים אפשר לקיים מצוות סעודת פורים גם בסעודה חלבית.
שלחי שאלה
סקר
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם
יוטיוב

צהלולם- שירת המונים לכבוד החיילות הדתיות, 'הדרך שלך'

לרגל 70 שנות עצמאותנו, התכנסנו לשיר יחד לכבודן של החיילות הדתיות להודות להן על הדרך שלהן והעשייה למען מדינת ישראל לברך אותן שיזכו לקדש שם שמים בכל מעשיהן. תודה לעידן עמדי , שנתן לנו באהבה את השיר 'בדרך שלך' תודה ל'אלומה - משרתות באמונה' על השותפות קרדטים ותודות - תופים- מיכל רהט גיטרה - לילי רוזנר קלידים- עדן ליברמן כינור- אריאלה צייטלין באס - הדס פרנקל מנצחות- מוריה מעטוף-שילה, מוריה מוזס הפקה - הדס פרנקל הגברה, תאורה, הקלטה - תמיר קול סאונד- סול סבג מוקסס באולפני גלים - הראל חדד ושרון רייז תודה מיוחדת לסתיו אליאב, ציפי ביבי, קרן גרין. צילום – יואב אליצור, דוד עצמי, יוסף שלסט הפקת ועריכת הקליפ: אליצור הפקות הפקת האירוע ויח"צ: ותקינ'ס בוטיק אחרונות חביבות חניכות וחיילות צהלי לדורותיהן בשבח והודאה לבורא עולם, צהלי, ה' באייר תשע"ח