הפרשה שלנו – בחוקותי

Bookmark and Share
27 מאי, 2016 | tal

לא יאמן אבל מחזור יא' בפתח והשבת תגענה 80 הבנות לשתי השלוחות לשבת גיבוש. הפרשה שלנו לשבת בחוקותי



בנות יקרות,

 

בשעה טובה כולן סגרו תפקיד וכמעט לכולן יש תאריך גיוס!

מדורת ל"ג בעומר שלנו הייתה משמחת ומחממת (:

ו…..לא יאמן אבל מחזור יא בפתח והשבת תגענה 80 הבנות לשתי השלוחות לשבת גיבוש בתגבור של חניכות ממחזור י' ובוגרות ממחזורים ח' (לירון, שירי, הדר, טלי ותמר ב) וט' (שיר ל, נעה א, מיתר, טל ע, ליז, הלה) שיסייעו לנו, אין על משפחת צהלי!

 

שבת שלום,

להתראות בחגיגות העשור (להרשמה – לחצו כאן)

יפית

 

 

אמת של חסד בפירוש התורה

ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל

 

בשנים האחרונות גברה המודעות לקשיים שיש לחלקים גדולים מן האוכלוסיה בקשב ובריכוז. יתכן שקשיים אלה גורמים לרבים מאתנו הפוקדים את בית הכנסת מדי שבת להכיר קצת פחות טוב את העליות האחרונות בפרשת השבוע. פרשת 'בחקתי' ממחישה זאת. כמה מאתנו שמנו לב שלקראת סוף הפרשה מופיע פסוק שעשוי להתפרש כהיתר להקריב קרבן אדם?

מה? האמנם? לא יכול להיות!

זו היתה התגובה הראשונה שלי כשמישהו הכיר לי את הפסוק הזה לפני שנים. פתחתי את הפרשה וכה ראו עיני: 'כל חרם אשר יוחרם באדם לא יפדה מות יומת' (ויקרא כז, כט). מה זאת אומרת? מה מנסה פסוק זה ללמדנו?

הפסוק הקודם (כח) יכול לעזור: 'אך כל חרם אשר יחרים איש מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל, כל חרם קדש קדשים הוא לה". פסוק כח מניח שאדם יכול להקדיש כל סוג של רכוש, לרבות רכוש אנושי, ושרכוש זה אינו בר מכירה או גאולה. בהמשך לכך ולאור הידוע לנו על המושג 'חרם' בתנ"ך, נראה שפסוק כט קובע דבר פשוט: אם אדם החרים אדם אחר – נניח עבד או שבוי מלחמה – אין אפשרות לפדותו ודינו מוות. דבר פשוט? מה פתאום!

חז"ל קראו את הפסוק אחרת לגמרי. מדרש ספרא (בחקתי פרק יב) מפרש את הפסוק באופן אחר לגמרי. אדם שנידון למוות, אומר המדרש, וניסה להקדיש את עצמו ובכך להמלט מעונש זה, אינו יכול להפדות וגזר הדין חייב להתבצע. 'באדם' מתייחס לפי המדרש לאדם עצמו ולא לאדם אחר, אשר לא יעלה על הדעת כי יוקדש בכלל ובודאי לא שיומת או יוקרב.

התרגום המיוחס ליונתן קורא את הפסוק כך (בתרגום לעברית): 'כל חרם שיחרם באדם לא יפדה [בכסף אלא בעולות ובשחיטת קרבנות ובבקשת רחמים מלפני ה' כי דין] מות יומת [הוא מתחייב]'. כלומר, אדם יכול להקדיש אדם אחר, אך הדרך לצאת ממעמד זה אינה כספית, כמו בסוגים אחרים של הקדש, אלא על ידי קרבנות עולה ותפילה. גם תרגום זה, אם כן, אינו מוכן לקרוא את הפסוק כמאפשר המתה של האדם המוקדש.

בדרכים יצירתיות אלה הלכה המסורת הפרשנית עד שקם הרמב"ן במאה ה-13 וקרא תיגר על גישה זו. יושרו האינטלקטואלי הבלתי מתפשר של הרמב"ן חבר לתפיסתו את היחס בין תורה למוסר. הרמב"ן מפרש כי חרם משבויי מלחמה או מגזר דין של המלך הינו בלתי הפיך ואדם זה אכן מות יומת. הרמב"ן מאפשר אפוא בפועל את החלת הדין המקראי של 'חרם' במובנו הפשוט. אם מסורת חז"ל הוטרדה מהקושי המוסרי ופרשה מחדש את הפסוק לאור הנחות היסוד המוסריות, הרמב"ן הופך את היוצרות: הפסוק מכונן את המוסר. אם הפסוק אומר 'מות יומת' בנסיבות אלה, כנראה שזו האמת האלהית. מחלוקת זו חופפת לדיון בן זמננו: האם טיעונים מוסריים שמקורם אינו בהכרח בתורה (או ב'יהדות') יכולים להוות שיקולים בתוך השיח הדתי-פוליטי, או שמא המוסר צריך להיות מעוצב על פי האמת הפשוטה העולה מן התורה ומן המסורת?

נראה שבעיה זו הטרידה את הנצי"ב מוולוז'ין בסוף המאה ה-19. בפירושו 'העמק דבר', מנהל הנצי"ב פעמים רבות דיאלוג סמוי או גלוי עם הרמב"ן ומציע אלטרנטיבה לפירושו. במקרה שלנו, הנצי"ב (בפירושו לתורה ובהרחבה בספרו 'העמק שאלה') מחזיר אותנו למגרש המוסרי. את פירוש הרמב"ן כאן הוא מגדיר כ'דבר חדש ונפלא' (במובן של פלא שאינו מתיישב עם ההגיון). הנצי"ב קובע כי פשט הפסוק הוא שבסמכותו של המלך יכול לגזור דין מוות על אדם שבצע עבירה באופן שכל המוצאו יהרגו ושאין פדיון לכך. בכך דוחה הנצי"ב את החלת הרמב"ן את הפסוק על שבויי מלחמה ועבדים ומוציא את הפסוק מהזירה הדתית של הקדש אל הזירה הפלילית. הנצי"ב מציב עצמו במחנה של אלה שעבורם המוסר האנושי מכונן את מבטם על התורה ולא עם אלה הטוענים למוסר תורני הגבוה מהמוסר האנושי.

מה קרה כאן?

בתורת הפרשנות ישנו עקרון הידוע כ'עקרון החסד' – הפרשן מעוניין להאיר את המקור המתפרש באור החיובי ביותר. אבל מה זאת אומרת 'חיובי'? הרי יתכן שכל אחד מאתנו יגדיר 'חיוביות' באופן אחר. ומה לגבי האמת? האם אפשר לפרש את הפסוק בניגוד לאמת הפשוטה העולה ממנה?

נראה שאת הגישה של חז"ל ושל הנצי"ב ניתן להגדיר כ'אמת של חסד'. האמת אינה יכולה להיות מוגדרת רק מהפסוקים עצמם, אלא מהחסד שאנו נוטים לתורה, שתורת חסד היא. ערכינו כבני אדם אינם נמחקים בפני אמיתותה של תורה, אלא מהווים נדבך חשוב בפרשנותה. גישה של 'אמת של חסד' כלפי התורה מאפשרת יצירה של סינתיזה מורכבת, דיאלוג בין תחושותינו המוסריות ובין מילותיה של התורה.

ומה עם הפסוק שלנו בכל זאת?

כמעט ניתן לומר שהתורה שתלה את הפסוק הזה בכדי לבחון את השיפוט המוסרי שלנו וסיפקה ביד חכמים כלים פרשניים בכדי שאדם לא יומת לשווא.

 

 

asor

הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו, והישארי מעודכנת בכל מה שקורה בצהלי

האם את באמת מוכנה?
לפני צבא? לחצי כאן לשירות משמעותי
שו"ת
  • האם מותר לי לאכול ביום חול אוכל שנסע בשבת? מותר
  • האם המשפחה שלי מוציאה אותי בבדיקת חמץ? עלייך לבדוק חמץ בחדר שלך בצבא.
  • האם אפשר לצרף קראי למניין? הרב עובדיה פוסק שהם יהודים אז בגדול כן.
  • פספסתי מנחה, אפשר להתפלל תשלומין בערבית? תמיד אפשר תפילה נוספת כ"תפילת נדבה".
  • האם אפשר להשתתף בלו"ז הצבאי (שיעורי נשק) בט' באב? כן
  • בגלל אילוצי לו"ז לא נקבל ארוחה בשרית בפורים אפשר לקיים מצוות סעודת פורים גם בסעודה חלבית.
שלחי שאלה
סקר
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם
יוטיוב

צהלולם- שירת המונים לכבוד החיילות הדתיות, 'הדרך שלך'

לרגל 70 שנות עצמאותנו, התכנסנו לשיר יחד לכבודן של החיילות הדתיות להודות להן על הדרך שלהן והעשייה למען מדינת ישראל לברך אותן שיזכו לקדש שם שמים בכל מעשיהן. תודה לעידן עמדי , שנתן לנו באהבה את השיר 'בדרך שלך' תודה ל'אלומה - משרתות באמונה' על השותפות קרדטים ותודות - תופים- מיכל רהט גיטרה - לילי רוזנר קלידים- עדן ליברמן כינור- אריאלה צייטלין באס - הדס פרנקל מנצחות- מוריה מעטוף-שילה, מוריה מוזס הפקה - הדס פרנקל הגברה, תאורה, הקלטה - תמיר קול סאונד- סול סבג מוקסס באולפני גלים - הראל חדד ושרון רייז תודה מיוחדת לסתיו אליאב, ציפי ביבי, קרן גרין. צילום – יואב אליצור, דוד עצמי, יוסף שלסט הפקת ועריכת הקליפ: אליצור הפקות הפקת האירוע ויח"צ: ותקינ'ס בוטיק אחרונות חביבות חניכות וחיילות צהלי לדורותיהן בשבח והודאה לבורא עולם, צהלי, ה' באייר תשע"ח