הפרשה שלנו – בהעלותך

Bookmark and Share
16 יוני, 2016 | admin

מסיבת סיום, המחנך האידיאלי וסוד הצמצום. הפרשה שלנו לשבת בהעלותך



לזכר

בנות יקרות,

 

חג שבועות מרומם וגדוש בתורה עבר עלינו כשגולת הכותרת היו שיעורים שהעבירו הבנות לאורך הלילה.

ההכנות למסיבת הסיום בעיצומן ושבת רשות אחרונה לפנינו.

ובפרשה – ד"ר גילי זיוון על "סוד הצמצום".

 

שבת שלום,

יפית

 

 

 

לדמותו של המחנך האידיאלי

ד"ר גילי זיוון

 

 

אחרי שמשה מתלונן על קשיי תפקידו כמנהיג " "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ […]  לָשׂוּם אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה–עָלָי?  […] לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי" (פרק יא, פס יא – יד). אומר לו הקב"ה לאסוף שבעים איש נבחרים משבטי ישראל "וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ". ואז אנחנו שומעים ש:

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאו הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה.  וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם.  וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים–כִּי-יִתֵּן ה' אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם (שם, פס' כו כח).

תגובתם ההפוכה של יהושע ומשה מעידה על שתי תפיסות שונות של מנהיגות. יהושע הנאמן לרבו, מבקש לפעול בכוח כנגד כל מי שמעיז לאיים על המנהיג הקיים, משה לעומת זאת, הוא מנהיג ומחנך שמבין את תפקידו באופן שונה. הוא שמח לעודד יוזמות מהשטח, לעודד קולות רעננים וטובים גם כשאלה לא צמחו מתוך השראתו הישירה ולא  מכוח האצלתו. משה מבין כי המחנך המפחד מכל רעיון טוב שאינו שלו מדכא בעצם את נתיניו ולא מצמיח אותם.

פרופ' מרדכי רוטנברג פיתח בספרו "בסוד הצמצום" תובנה זו וטען כי רק מי שמצמצם עצמו ומפנה מקום ל'אחר' יכול אכן לצמוח מתוך האינטראקציה בינו לבין הסובבים אותו.

התפתחותו האישית-חברתית של האדם אינה ניזונה מפיטום האני אלא מצמצום האני, הפותח את מעייניו כדי לאפשר לעולם הטבעי והחברתי לחלחל לתוכו, לחדור לעומק פנימיותו ולמלא את כל ישותו  (מתוך ההקדמה).

משה מבין זאת ומאפשר בענוותנותו לאלדד ומידד להתנבא גם בלי המטריה הסמכותית שלו.  כדברי הרמב"ן:

…ומשה בענוותנותו השיב "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' רוחו עליהם", כי ה' נתן עליהם רוחו מבלתי אצילות רוח שעלי, ומי יתן ויהיה זה בכל העם … ומשה אמר כי הוא  הרב ומחל על כבודו ומתאוה ושמח בכך.

באופן פרדוקסלי הגדלות מתבטאת דווקא בענווה, והתכווצות ובפינוי המקום ל'אחר'.

בהמשך הפרשה בסיפור מרים ואהרון שוב נשמעות טענות ממקום של קנאה וצרות עיין אך הפעם אין יהושע "מְקַנֵּא למשה" אלא מרים ואהרון מקנאים במשה וטוענים: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא, גַּם בָּנוּ דִבֵּר?!" ('שם, פרק יב' פס' ב). לא פלא כי בדיוק לאחר טענתם של מרים ואהרון בוחר הכתוב להזכיר לכולנו כי "הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שם, פס' ג).

המדרש בתלמוד (סנהדרין דף יז ע"א) היטיב להבין שכל הסוגיה שלנו סובבת סחור, סחור לסוגיית המנהיגות והענווה, והוא מנמק את זכייתם של אלדד ומידד בנבואה ישירה בענוותנותם:

רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אספה לי שבעים איש" אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויין לאותה גדולה. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם.

 

 

הזמנה סיום שנה

מוזמנות לחגוג עם מחזור י' את סיום השנה בצהלי

 

הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו, והישארי מעודכנת בכל מה שקורה בצהלי

האם את באמת מוכנה?
לפני צבא? לחצי כאן לשירות משמעותי
שו"ת
  • האם מותר לי לאכול ביום חול אוכל שנסע בשבת? מותר
  • האם המשפחה שלי מוציאה אותי בבדיקת חמץ? עלייך לבדוק חמץ בחדר שלך בצבא.
  • האם אפשר לצרף קראי למניין? הרב עובדיה פוסק שהם יהודים אז בגדול כן.
  • פספסתי מנחה, אפשר להתפלל תשלומין בערבית? תמיד אפשר תפילה נוספת כ"תפילת נדבה".
  • האם אפשר להשתתף בלו"ז הצבאי (שיעורי נשק) בט' באב? כן
  • בגלל אילוצי לו"ז לא נקבל ארוחה בשרית בפורים אפשר לקיים מצוות סעודת פורים גם בסעודה חלבית.
שלחי שאלה
סקר
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם
יוטיוב

אם צהליות היו כנות