פולמוס גיוס הבנות לצה"ל: מישהו מקשיב בכלל לבנות?

Bookmark and Share
20 ינואר, 2014 |

בפולמוס הנוכחי על גיוס בנות לצה"ל חסר דבר אחד מהותי: קולן של הבנות עצמן. ליקטנו 4 תגובות של בנות לסוגיה. אז לפני שמביעים דעה – בואו להקשיב



שדות הפייסבוק הוריקו לאחרונה עם מגוון מאמרים, פסקים ודעות של רבנים, אישי ציבור וסתם אנשים אודות השאלה האם מותר או אסור לבנות דתיות לשרת בצה"ל. רק דבר אחד חסר בפולמוס הנוכחי: קולן של הבנות עצמן. ליקטנו 4 תגובות של בוגרות וחניכות צהלי שהתפרסמו לאחרונה בפייסבוק. הבקשה שלנו פשוטה – הקשיבו לבנות, לימדו את השטח והאזינו לזרמים הרוחשים בקרב בנותינו לפני שאתם חורצים דעות לכאן או לכאן. שקט, עכשיו מקשיבים לבנות:

 

שקד אייזדורפר, בוגרת מחזור ז', צהלי

הכתבה הזו פשוט כואבת לי באופן אישי…
חברות ומתלבטת יקרות- על כל סכנה שיסבירו לכן, אני מוכנה להסביר בקול גדול אף יותר על החשיבות שבלהיות חלק מהציבור, על הכוח של קידוש ה', על השפעת האחדות על העתיד של עם ישראל ושל מדינת ישראל. אני אסביר גם על האתגרים, על זה שלא תמיד קל, על ההתלבטויות, על הפתרונות שאני מצאתי, על האנשים שעליהם אני מסתמכת ועל האמונה בדרך.
כן, השירות הצבאי דורש ממך להיות יותר עם היד על הדופק, לבדוק את העולם הדתי שלך כל הזמן, לשאול שאלות ולענות רק תשובות מספקות, להתמודד עם דעות אחרות, לעשות בחירה אמיתית בדרך החיים שלך ובעיקר להיות מבחינת הסובבים אותך נציגות אלוקים והרבנות הראשית בעולם בכל רגע ורגע. קשה? מאתגר? מורכב? בטח! אבל מורכבות זו לא פשרנות!
מנהיגי הציונות הדתית- המהפך הזה קורה. הבנות שלנו מסרבות להישאר בתוך ארבע האמות שהוקצו להן. הן פורצות דרך, הן מנהיגות, הן מחוללות שינוי- והן זקוקות לעזרה שלכן, דווקא בגלל שהן רוצות להישאר דתיות ומעוניינות לנהל שיח דתי מורכב ומכיל, בנושא הזה ובעוד תחומים רבים.
תנו אמון בבנות שלנו כמו שאתם נותנים אמון בבנים שלנו, שאותם אתם שולחים לכל רחבי הצבא. תנו אמון בעצמכם שחינכתם אותנו מספיק טוב במשך 12 שנים. והכי חשוב- עודדו את כולם ללמוד באופן מעמיק במכינות, בישיבות ובמדרשות לפני היציאה לחיים, ללא קשר לאופי השירות!
היום פגשתי חניכה שלי ושוחחנו בדיוק בנושא הזה. אמרתי לה שלושה דברים: 1.  תתגייסי.  2. קחי לעצמך שנת הכנה איכותית. 3. תגיעי ותישארי חדורת מוטיבציה ועם מקורות לשאוב מהם כוח.
תזכרו: להתגייס זו זכות- ועל זכויות לא מוותרים.

 

זיו עצר, חניכה בצהלי

ההורים שלי גידלו אותי עם נאמנות עצמית מאוד גבוהה, לעשות מה שטוב לי – אפילו אם החברה מתנגדת, אפילו אם אף אחד לא מאמין לי שאני צודקת, אפילו אם ינסו להכשיל אותי בדרך.
אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים 'את תלכי נגד צו רבני?' כנראה שהייתי מרימה את הכתפיים ואומרת ש'תלוי עד כמה זה ייגע אליי אישית'.
אבל לפני חמישה חודשים הגעתי לצהלי – מכינה קדם צבאית לבנות דתיות, ולמדתי שם שיעורים נורא חשובים על עצמי, על העם שלי, הארץ שלי, היהדות שלי והצבא שלי. למדתי שמורכבות היא לא פשרנות, שיש לנו משאבים מוגבלים וצריך לדעת במה אנחנו רוצים להשקיע הכי הרבה, ועם זאת לא לוותר לעצמי עם אף הלכה, גם עם אלה שהכי קשה לי וגם עם אלה שאני לא מאמינה בהם, למדתי לשאול שאלות הכי קשות ונוקבות, למדתי להקשיב לתשובות שנותנים לי, למדתי להאמין יותר בעצמי, בדרך שבחרתי ולדעת שהיא בסדר. כן, גם הלכתית. 
הייתי רוצה שכל הרבנים שיוצאים נגד גיוס בנות לצבא, יבואו יום אחד למכינה שלנו, ישמעו שיעור או שניים, יסתכלו על כל חמישים ואחת הבנות, שומרות המצוות, המדהימות, הלא מתפשרות, הערכיות – ואולי יבינו קצת מה אנחנו מנסות לעשות כאן. שזה לא מגיע מלעשות 'דווקא' לאף אחד, שזה מגיע ממקום אמיתי של קידוש ה' ושליחות ענקית דווקא כשקשה ובלי לוותר על הערכים שגדלנו עליהם.
היום אם תשאלו אותי 'את תלכי נגד צו רבני?' אני אביט בכם עם דמעות בעיניים ואסביר לכם שמורכבות היא לא פשרנות, ושהנאמנות העצמית שלי ביחד עם החיזוקים שאני מקבלת מהמכינה הם אלו שמדריכים אותי בדרך שלי.

 

נטע ברגר, בוגרת מחזור ב' צהלי

 מרגישה שאני צריכה לכתוב סטאטוס על הזכות שיש לי ללבוש מדים כל יום, כן יחד עם הכיסוי ראש.

מרגישה שזה הזמן הנכון לספר על העשייה המשמעותית והאינטנסיבית שהיא חלק מהיום יום שלי בשש שנים האחרונות.
מרגישה שפה צריך לספר על כל חייל שעשיתי למענו, על כל נער שאני מרגישה שהשפעתי עליו, על כל תרומה כל כך לא מובנת מאליה שבגיל שלי הצלחתי לעשות.
חושבת שאולי עכשיו אני צריכה להסביר כמה למדתי, כמה התפתחתי בזכות המסגרת הזאת, כמה ראיתי את עם ישראל והתחזקתי מזה. 
נזכרת בפעמים שבהם תפילה אחת, על מדים, בבסיס, ביום כיפור עם מניין בקושי – עשו לי תשובה גדולה יותר משנים בבתי הכנסת.
חושבת על מכינת צהלי שעושה עבודה קדושה ומשמעותית עבורי ועזרה לי להיות איפה שאני היום.
מרגישה שצריך שידעו שהעובדה שאני מי שאני, ושחינוך הוא חלק ממני, והדת כל כך חלק מזה היא בזכות הצבא.
מאמינה שאני עושה קידוש שם שמים כל יום וזה שווה את המחיר, והמשכורת הנמוכה, והשעות, והמרחק מהבעל.
מרגישה, מאמינה וחושבת, אבל פגועה.

 

צוף גולדשטיין, מדריכה בצהלי

לרגע לא חשבתי שאהיה מאלה שכותבים על זה סטטוס. 
אבל אני מוצפת בכל כך הרבה כאב סביב כל מה שקורה לאחרונה, שהרגשתי שאני חייבת. 
מדברים הרבה על כן גיוס בנות לצבא או לא גיוס בנות לצבא. אני חושבת שעצם זה שזה צף פתאום, מראה על כך שכנראה לא כולם חושבים כמו הרבנים והממסד. ושיש בנות שמחפשות משהו אחר ממה שמוצע להן. שהן מאמינות בחשיבות ההתערות בחברה הכללית במדינה. שהתרומה המוצעת להן, לא עונה על הרצון לתרומה שלהן.
זכיתי ללמוד במדרשה לפני הצבא. מדרשה שמאמינה בגיוס בנות לצה"ל, שמאמינה בלימוד מגוון רחב של נושאים לפני, במהלך ובסוף השירות הצבאי. שמאמינה בחשיבות הליווי במהלך השירות הצבאי. שמאמינה בחיפוש, בשאילת שאלות, בנתינה מעל ומעבר.
זכיתי לפקד על מגוון רחב של בנות. דתיות ושאינן דתיות. זכיתי לפקד על בנות (וסליחה מהבנים שפיקדתי עליהם.. גם אתכם אני זוכרת.. אתם פשוט לא עומדים לסקילה..), שבחרו לתת שנתיים ואפילו יותר כדי להשפיע, לשנות, לתרום וללמד אחרים. זכיתי במרומי גילי הצעיר להכיר את החברה הישראלית על שלל גווניה ואוכלוסיותיה. זכיתי לקחת חלק בעיצוב העתיד של החיילות ושל המדינה. זכיתי לשלב בשירות הצבאי שלי את הדת ואת מי שאני. זכיתי בשירות צבאי מדהים, דתי, משמעותי, מלמד, מאתגר ומחנך.
זכיתי עוד יותר להדריך במכינה הקדם צבאית היחידה לבנות דתיות, "צהלי". מכינה שמחנכת לערכים, לתורה, לאמונה, לאהבה לעם לארץ ולתורה- כמה קלישאתי שזה נשמע. מכינה שחינכה את הבנות לתת מעצמן עד קצה גבול היכולת, שחינכה למשמעות, לגילוי עצמי, ללימוד, לעמידה באתגרים, לעומקה ומורכבותה של הדת. ושמורכבות זו לא פשרנות. ושהדבר הכי גדול בעולם, זה לעשות טובה למישהו אחר. 
אני מי שאני היום, בזכות זה שהתגייסתי. אני מי שאני היום בזכות המשפחה שלי שתמכה בי, למרות שגיוס היה חריג. בזכות הרבנים שליוו אותי בצבא, בזכות אלה שאמרו לי שזה בסדר להתגייס, שזה לא אסור. אלה שאמרו לי שאפילו כדאי, אם אני בטוחה באדם שאני, כמה שילדה בת 18 יכולה להיות בטוחה במי שהיא. אלה שאמרו לי, אם יש לך שאלות- תשאלי. תבררי. אל תתני לאף אחד תשובה שאת לא בטוחה בה. מותר לך לא לדעת. וכמות השאלות שנשאלתי ושלא ידעתי לתת עליהן תשובה, הייתה גדולה כלכך. ובזכות השאלות האלה, היום אני יודעת. כי שאלתי. כי חקרתי. כי לא קיבלתי את הדת כמובנת מאליה. כי הוצאתי את עצמי מהמסגרת הרגילה של מה שהיה מוכר, ידוע, רגיל ומובן מאליו. 
ועכשיו פוגעים בחברות היקרות שלי ששירתו כדתיות ונמנעו מכלכך הרבה דברים בגלל ובזכות הדת. פוגעים בחברות שלי המדהימות שעדיין בצבא, שלרגע לא פקפקו במקומה של הדת בחייהן. פוגעים בבנות שלי, האהובות, שמתקשרות ומבררות מה נכון ומה לא נכון. שלא מוותרות על העקרונות שלהן ועל הדת שהיא חלק משמעותי כלכך מחייהן. פוגעים באלו שרוצות להתגייס וחוששות ממה שיגידו עליהן או מזה שאומרים להן שזה לא נכון בשום צורה. נעשה פה עוול. למי שמשרתת ושומרת על עצמה, למי שמשרתת ולא מתפשרת על שום דבר, למי שרוצה לשרת ופוחדת. 
אני קוראת לממסד, לרבנים, לכל אלה שעוד לא לוקחים חלק בתהליך המדהים הזה שקורה- תהיו חלק מהמגמה הזו של הגיוס. תיקחו חלק ותהיו משמעותיים עבור הבנות שרוצות את זה, כדי שהן לא יתרחקו וירחיקו. הן צריכות אתכם איתן. רק ככה נוכל באמת ליצור את המדינה והחברה שאנחנו באמת רוצים ליצור פה.

 

 

הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו, והישארי מעודכנת בכל מה שקורה בצהלי

האם את באמת מוכנה?
לפני צבא? לחצי כאן לשירות משמעותי
שו"ת
  • האם מותר לי לאכול ביום חול אוכל שנסע בשבת? מותר
  • האם המשפחה שלי מוציאה אותי בבדיקת חמץ? עלייך לבדוק חמץ בחדר שלך בצבא.
  • האם אפשר לצרף קראי למניין? הרב עובדיה פוסק שהם יהודים אז בגדול כן.
  • פספסתי מנחה, אפשר להתפלל תשלומין בערבית? תמיד אפשר תפילה נוספת כ"תפילת נדבה".
  • האם אפשר להשתתף בלו"ז הצבאי (שיעורי נשק) בט' באב? כן
  • בגלל אילוצי לו"ז לא נקבל ארוחה בשרית בפורים אפשר לקיים מצוות סעודת פורים גם בסעודה חלבית.
שלחי שאלה
סקר
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם
יוטיוב

צהלולם- שירת המונים לכבוד החיילות הדתיות, 'הדרך שלך'

לרגל 70 שנות עצמאותנו, התכנסנו לשיר יחד לכבודן של החיילות הדתיות להודות להן על הדרך שלהן והעשייה למען מדינת ישראל לברך אותן שיזכו לקדש שם שמים בכל מעשיהן. תודה לעידן עמדי , שנתן לנו באהבה את השיר 'בדרך שלך' תודה ל'אלומה - משרתות באמונה' על השותפות קרדטים ותודות - תופים- מיכל רהט גיטרה - לילי רוזנר קלידים- עדן ליברמן כינור- אריאלה צייטלין באס - הדס פרנקל מנצחות- מוריה מעטוף-שילה, מוריה מוזס הפקה - הדס פרנקל הגברה, תאורה, הקלטה - תמיר קול סאונד- סול סבג מוקסס באולפני גלים - הראל חדד ושרון רייז תודה מיוחדת לסתיו אליאב, ציפי ביבי, קרן גרין. צילום – יואב אליצור, דוד עצמי, יוסף שלסט הפקת ועריכת הקליפ: אליצור הפקות הפקת האירוע ויח"צ: ותקינ'ס בוטיק אחרונות חביבות חניכות וחיילות צהלי לדורותיהן בשבח והודאה לבורא עולם, צהלי, ה' באייר תשע"ח