בת פרעה – סוד החמלה

Bookmark and Share
31 מרץ, 2014 |

בת פרעה היא האשה הראשונה שלימדה אותנו את סוד החמלה. אחריה קמו בכל דור אנשים אמיצים שהצליחו לפרוץ חומות של שנאה לאומנית מבעבעת ולראות בסובלים את אחיהם – קראנו להם "חסידי אומות העולם". גילי זיון במאמר מרגש לחג הפסח



מאת:  גילי זיוון

 

מה הניע את בת פרעה לאסוף אל חיקה ילד זר שכבר נגזר דינו? האם היא פעלה מיראת אלוהים כפי שנאמר על המיילדות "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים" (שמות, א, יז)? האם הייתה זו דרכה להביע את שאט נפשה מהדיכוי הרצחני שגזר אביה וכך תוך ניצול מעמדה המורם מעם כ"בת פרעה" בחרה הנסיכה דווקא לאמץ ילד "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים"? שמא עקרה הייתה ולכן "וַיְהִי-לָהּ לְבֵן"?

 

"וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו"

אחד המפתחות להבנת התנהגותה של בת פרעה הוא הפועל "וַתַּחְמֹל" שבו מתאר הכתוב את יחסה לילד הבוכה. מהי חמלה? איזו עמדה נפשית דורשת החמלה?

בספרו "אתגר השיבה אל המסורת" מייחד שגיא מקום נרחב לדיון במושג החמלה. שגיא מאמץ את תפישתו של הרמן כהן שהחמלה היא: "שותפות הסבל" ובה נעשה "החומל שותף לסבלו של הנחמל" (שם, עמ' 473). החמלה על פי הבנה זו היא פעולה רגשית ומעשית המתרחשת נוכח כאבו של הזולת.

שלושה שלבים לתהליך החמלה: א. הבנה אמפטית של מצבו של האחר. ב. תחושת סבל דומה לזו שעובר הנחמל  ג. שינוי בעמדתו של החומל – מעמידה ניטרלית להירתמות לפעולה.

אם נחזור לסיפורנו הרי שהכתוב מצביע על שלושה מרכיבים אלו בסיפור חמלתה של בת פרעה.

ראשיתה של הפעולה בהבנה אמפטית של הסיטואציה "וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה … וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה". הפסוק פותח בפעולותיה של בת פרעה: "ַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ" וממשיך לתיאור בכיו של הילד "וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה" –  בכיו, בשל היותו נטוש ובודד, בשל חוסר האונים שלו, ואולי גם בשל הרעב שמתחיל להציק לו, כל אלו מעוררים בליבה של בת פרעה את אותה הזדהות שבלעדיה לא מתרחשת פעולת החמלה. היא שומעת בבכיו את בכייה שלה, היא חשה בסבלו את סבלה שלה ואז – "וַתַּחְמֹל עָלָיו". וחמלה זו כה עמוקה, עד שהיא פותחת בליבה חדר נוסף לילד הזר שהפך להיות בשר מבשרה עד כדי כך ש"וַיְהִי-לָהּ לְבֵן".

היא אינה מטשטשת את ההבחנה בינה לבינו: "וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה", אך בהקשיבה לבכיו היא שומעת את בכיים כל העוללים שננטשו על ידי מבוגרים אכזריים, והיא יודעת כי גם היא עלולה להיות במצב של חוסר אונים, תלויה במעשיהם של אחרים גדולים וחזקים ממנה. היותה בתו של פרעה לא חוסמת את יכולתה לחוש את ה'אחר' הרחוק כל כך מעולמה שלה. קודם לכל היא אשה המסוגלת להזדהות עם מצוקתו של תינוק נטוש, אשה הקשובה לסבלו של ילד שזקוק לחום והגנה כמוה, ורק אחר היא בת פרעה המצרית.

 

סולידאריות אנושית

תודעה של "שותפות גורל אנושית" מציפה אותה ומניעה אותה לעשות מעשה שיש בו סיכון רב. בספרו Contingency, irony, and solidarity (1989) מתייחס הפילוסוף ריצ'רד רורטי לשאלה כיצד ניתן לגרום לאנשים לפעול מתוך רגישות מוסרית למען הזולת והוא מציע כמענה את רעיון הסולידאריות האנושית במקום חיפוש עקר אחר קריטריון-על בנוסח האימפרטיב הקטגורי הקאנטיאני.  

כיצד ניתן להגיע לסולידאריות אנושית? התשובה לכך טוען רורטי אינה מצויה בתחום הפילוסופי אלא בתחום של הדמיון. עלינו לפתח את היכולת לראות באדם זר חבר קרוב. בתהליך זה הופך האחֵר להיות אחד מאתנו, חלק מה"אנחנו". תהליך זה נוצר דרך ההתקרבות לסבלו וכאבו של הזולת. עבור רורטי סולידריות היא אפוא ה"יכולת לדמיין קרבה, הזדהות עם חייו של האחֵר (שם, עמ' 190-189).

במקום אחר טוען רורטי, כי את השאלה: "האם אתה מאמין במה שאני מאמין?" יש להמיר בשאלה: "האם אתה סובל?" (עמ' 198). שאלת סבלו של הזולת מאפשרת ליצור סולידריות אנושית רחבה גם עם מי שהשקפותיו שונות משלנו.

סיפורה של בת פרעה החומלת הוא אם כן אב טיפוס לחמלה מן הסוג הזה. חמלה הנובעת מיכולת הזדהות עם 'אחר', שהוא שונֵה מן החומלת בכל פרמטר אפשרי (במגדר, בלאום,  בגיל, ובסטאטוס). בת פרעה לא רק שולחת את אֲמָתָהּ לתיבה אלא גם מצליחה לפתוח את ליבה לסבלו של הזר המוטל בה, ככתוב: "וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל".

קריאה זו מעניקה משמעות נוספת לתואר "בת פרעה". מסתבר כי התואר "בת פרעה"  עובר היפוך מעניין: מ"הבת של", הבת הצייתנית  הנתונה למרות אביה וחסרת שם וקול משלה עוברת בת פרעה מהפך אישיותי כזה עד שהתואר "בת פרעה" אינו משקף אלא עובדה ביולוגית בלבד. הנסיכה מורדת בכל מה שמסמל שלטון אביה.

השלטון הפרעוני מסמל ניכור, הוא פועל מתוך מגמה של הזרה ודמוניזציה של המיעוט העברי (המקרא בראשית ספר שמות משווה את בני ישראל לדגים המשריצים ללא הרף את ולדותיהם והוא אף מדגיש את האיום הדמוגראפי  "וירבו ויעצמו במאד מאד"), המאפשרות לפרעה ועושי דברו לראות בעבריים זרים – "לא אנחנו", "לא כמונו". וכשהאחר איננו  כמוני – ניתן להרוג, להטביע לעשות סלקציות שונות ומשונות ללא רגשי אשמה, כי הוא לא דומה לי, ואיננו בן אנוש כמוני, הוא לא שייך ל"אנחנו". ההזרה מאפשרת לעם המצרי לקיים את הדרישה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". בת פרעה בניגוד לכך, מייצגת את התנועה ההפוכה של הפיכת הזר לכאורה לקרוב, על כדי כך שהכתוב מציין: " וַיְהִי-לָהּ לְבֵן" . היא מנצלת את מעמדה בארמון המלך כ"בת פרעה" ולא רק מאמצת את התינוק הזר אלא היא גם מכשירה אותו בלא יודעין לתפקידו המדיני העתידי כנציג עם העבדים שיכנס ויצא בארמון המלך וינהל מו"מ עמו.

בת פרעה היא האשה הראשונה שלימדה אותנו את סוד החמלה. אחריה קמו בכל דור אנשים אמיצים שהצליחו לפרוץ חומות של שנאה לאומנית מבעבעת ולראות בסובלים את אחיהם.  קראנו להם "חסידי אומות העולם".

 

finding-of-moses-by-giovanni-battista-tiepolo

 

זיכרון אישי

זיכרון ילדות מטושטש מוביל אותי אל המפגש הראשון עם החסד הזה: לפני שנים רבות, אני ילדה בת שש או שבע בקיבוץ בדרום הארץ, המטפלת שלנו אוספת את כל הילדים ומודיעה: 'מחר יגיעו לכאן האנשים שהחביאו אותי ואת אחותי בזמן המלחמה בהולנד, כשתראו אותם תגידו להם 'דאך' שפירושו 'שלום' בהולנדית'. זהו זה ולא יותר. ואנחנו ילידי הארץ שזופים, תמימים וסקרנים מתאמנים בלהגיד 'שלום' – 'דאך' לאורחים המסתוריים שנכנסו לפתע לחיינו. שנים חלפו מאז והפליאה נוכח גבורתם של בני הזוג ההולנדים רק גוברת ככל שחולפות השנים ואני, בעצמי אם, נעשית מודעת לסיכונים שליוו מעשה כזה…

 

השאלה (שלא שאלתי בילדותי)  מאין שאבה המשפחה ההולנדית את האומץ להחביא ולגדל שתי ילדות יהודיות בעיצומה של מלחמה בלב ליבו של אזור כבוש על ידי הנאצים נשארת פתוחה גם עתה.

מדרשים רבים מבטאים את הערכה למעשיה של בת פרעה על ידי זיהוייה כבת י-ה, בת-האל. זיהוייה של בת פרעה עם "בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" הנזכרת בדברי הימים א, (ד, יח) מבטא את הערכתם של חז"ל למעשיה של בת פרעה שיש בהם משום שבירת גבולות אתניים ויצירת קשר בין אישי, על-לאומי, על ידי בת פרעה.

 

המסרבים והאמיצים

 

יהושע סכנין בשם ר' לוי: אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך כך את בתי שנאמר "אלה בני בתיה" בת י-ה (ויקרא רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ג).

זאת ועוד הפסוק בדברי הימים העוסק בשושלת בני כלב ("וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת … וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד" (דברי הימים א' ד' יח).  מהווה בסיס טוב לחכמים לעסוק גם בכוחה המרדני של בת פרעה, ביכולתה לראות את הזולת מעבר למסכי המוסכמות הלאומניים:

וכי מרד שמו? והלא כלב שמו! –אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג ע" א)

כלומר, היכולת להגיד "לא" לכוחו של העדר, לכוחו של הלחץ הקבוצתי היא, היא יכולתם המופלאה של כלב ובת פרעה.

מחקרו של ד"ר לוסיאן לזר (1993) מי שהיה בין פעילי המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה, איש חינוך שמקדיש את זמנו בעשרות השנים האחרונות כדי להתחקות אחר סיפוריהם של חסידי אומות העולם במלחמת העולם השנייה, עוסק כולו בשאלה זו.

על שאלת ייחודיותו של "חסיד אומות העולם" עונה לזר בבהירות ואומר כי חסידי אומות העולם אינם אנשים ונשים מורמים מעם. הם אינם "צדיקים" בכל דרכיהם. אלא אנשים "ממוצעים",  כמוני וכמוך. אז מה הופך אותם להיות ראויים לתואר "חסידי אומות העולם"?

אלו אנשים שברגע מסוים, בסיטואציה ספציפית מאד, מצאו את העוז לפעול למען 'אחרים'. ברגע מיוחד זה הם הצליחו שלא לראות ב'אחר' זר, אלא ראו בו אח קרוב וכאבו נגע בכאבם וכך מתוך פעולת האמפטיה הזו נולדה גם פעולת החמלה והנכונות להקרבה עצמית.

 

אלי ויזל כותב על אותו רגע שבו קורה המהפך ומי שעד עתה לא שמע את קולות הנאנקים והסובלים ("הבה נזכור: מה שפוגע בקורבן יותר מכל איננו אכזריותו של הצורר, כי אם אדישותו של העומד מהצד" – ויזל) מתחיל לפתע לשמוע אותם בעוצמה כזו המניעה אותו לעשות מעשה ולהכריע:

"באותם ימים שלטה החשיכה בשמים ובארץ, ונדמה היה כי שערי הרחמים ננעלו. השוחט שחט, היהודים נרצחו … . רק מעטים הפגינו אומץ והזדהו עם הסובלים. הגברים והנשים המעטים הללו היו פגיעים, מפוחדים וחסרי ישע – מה הבדיל אותם מכל השאר? …  רגע בו נעשית בחירה מוסרית… על כן, עלינו להוקיר את האנשים הטובים הללו…"  (מתוך אתר יד ושם)

 

חג החירות

כאשר אנו שואלים את עצמנו מהי חירות? אני חושבת שכוחם של המסרבים לקבל את המציאות שנכפתה עליהם ומחליטים למרוד כנגדה (כ"בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה"), אלו ההופכים גורל ליעוד בניסוחו הנפלא של הרב סולובייצ'יק – הם מורי הדרך שלנו למימושה של חירות אנושית. המיילדות, יוכבד ומרים, בת פרעה וציפורה – לחמו נגד גזרת המוות המשתק! הן בחרו להפוך קיום סביל לקיום פעיל, הן בחרו למשות את משה ואת עצמן מים האימה והטרור ולהיאבק בכל כוחן למען החיים.

בימים אלו, אני מבקשת לשאוב מעט כוח מתעצומות נפשה של בת פרעה, לאמץ את המבט החומל חוצה הגבולות, לתת לה יד ולחצות אתה את "ים האש"!

 

(תודה לדני לזר חברי שחשף בפני את מחקרו של אביו ותרגם מצרפתית)

 

הירשמי עכשיו לניוזלטר שלנו, והישארי מעודכנת בכל מה שקורה בצהלי

האם את באמת מוכנה?
לפני צבא? לחצי כאן לשירות משמעותי
שו"ת
  • האם מותר לי לאכול ביום חול אוכל שנסע בשבת? מותר
  • האם המשפחה שלי מוציאה אותי בבדיקת חמץ? עלייך לבדוק חמץ בחדר שלך בצבא.
  • האם אפשר לצרף קראי למניין? הרב עובדיה פוסק שהם יהודים אז בגדול כן.
  • פספסתי מנחה, אפשר להתפלל תשלומין בערבית? תמיד אפשר תפילה נוספת כ"תפילת נדבה".
  • האם אפשר להשתתף בלו"ז הצבאי (שיעורי נשק) בט' באב? כן
  • בגלל אילוצי לו"ז לא נקבל ארוחה בשרית בפורים אפשר לקיים מצוות סעודת פורים גם בסעודה חלבית.
שלחי שאלה
סקר
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם
יוטיוב

צהלולם- שירת המונים לכבוד החיילות הדתיות, 'הדרך שלך'

לרגל 70 שנות עצמאותנו, התכנסנו לשיר יחד לכבודן של החיילות הדתיות להודות להן על הדרך שלהן והעשייה למען מדינת ישראל לברך אותן שיזכו לקדש שם שמים בכל מעשיהן. תודה לעידן עמדי , שנתן לנו באהבה את השיר 'בדרך שלך' תודה ל'אלומה - משרתות באמונה' על השותפות קרדטים ותודות - תופים- מיכל רהט גיטרה - לילי רוזנר קלידים- עדן ליברמן כינור- אריאלה צייטלין באס - הדס פרנקל מנצחות- מוריה מעטוף-שילה, מוריה מוזס הפקה - הדס פרנקל הגברה, תאורה, הקלטה - תמיר קול סאונד- סול סבג מוקסס באולפני גלים - הראל חדד ושרון רייז תודה מיוחדת לסתיו אליאב, ציפי ביבי, קרן גרין. צילום – יואב אליצור, דוד עצמי, יוסף שלסט הפקת ועריכת הקליפ: אליצור הפקות הפקת האירוע ויח"צ: ותקינ'ס בוטיק אחרונות חביבות חניכות וחיילות צהלי לדורותיהן בשבח והודאה לבורא עולם, צהלי, ה' באייר תשע"ח